החלטה בתיק רע"א 8042/09

           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 1056/09 מיום 1.9.2009 שניתן על ידי כבוד השופט נ' ישעיה ובו נדחתה בקשת המבקשת לביטולו של פסק הבורר מיום 15.1.2009.

העובדות הצריכות לעניין

1.        הצדדים היו בעלים, בחלקים שווים, במניות חברת ג'אמפ אופנה בע"מ (להלן: החברה). ביום 7.10.2008 נכרת בין הצדדים הסכם שעל פיו התחייבה המבקשת לרכוש מהמשיב את חלקו במניות החברה. במסגרת ההסכם נכללו בין היתר, תנאים מתלים:

"7.1 הסכם זה כפוף לשני התנאים המתלים הבאים:

...

7.1.2 קבלת אישור בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק הפועלים לביצוע הסכם זה, ולמתן קווי אשראי לחברה הדרושים לפעילותה. הרוכשת [המבקשת - י.ד.] מתחייבת לפעול בתום-לב ובדרך מקובלת להשגת אישורי הבנקים האמורים".

2.        עוד הוסכם בין הצדדים כי כל סכסוך שיתגלע ביניהם בקשר להסכם יתברר במסגרת בוררות, בפני עורך הדין ראובן בכר. כן נקבע, כי הבורר יפסוק לפי הדין המהותי וינמק את פסק הבוררות. יחד עם זאת, הצדדים קבעו כי הבורר יהיה פטור מסדרי הדין ודיני הראיות שחלים בבתי המשפט (ראו: סעיף 8.20 להסכם).

3.        ביום 24.11.2008 הודיעה המבקשת על ביטול ההסכם בשל אי מילוי התנאי המתלה הנזכר. הדבר הוביל לחילוקי דעות בין הצדדים ביחס להסכם ואלו הובאו להכרעתו של הבורר. המחלוקת בין הצדדים, כפי שהציג אותה הבורר, היתה בשאלות הבאות: האם התקיים התנאי המתלה אם לאו? האם סוכל על ידי המבקשת אם לאו? וכתוצאה מכך, האם היתה המבקשת רשאית להסתמך על אי קיומו של התנאי המתלה ולבטל את ההסכם?

פסק הבורר

4.        הבורר קבע כי הוא מקבל את גרסת העדים שהעידו כי ניתן היה לקבל את אישורי הבנקים וקבע כי רק חוסר רצון או חוסר מאמץ של המבקשת מנע זאת. הבורר נימק את החלטתו והתייחס בפסק הבוררות להליכים מול כל אחד מהבנקים הנזכרים בסעיף 7.1.2 להסכם.

5.        בנוסף, נקבע כי גם אם ביום 24.11.2008 טרם ניתנו אישורי הבנקים, המגעים עימם לא היו במצב כזה שהצדיק את שליחתה של הודעת הביטול בטרם הגיע המועד לקיום התנאי המתלה.

6.        לפיכך, נקבע כי המבקשת סיכלה את ביצוע התנאי המתלה ולא היתה זכאית לבטל את החוזה.

7.        ביום 19.1.2009 הגישה המבקשת לבורר "בקשה למתן הבהרה לפסק הבוררות" בקשתה נדחתה על ידי הבורר ביום 25.1.2009.

8.        בהמשך, הגישה המבקשת בקשה לביטולו של פסק הבורר בטענה כי היה על הבורר לפסוק לפי הדין המהותי והוא לא עשה כן ולפיכך קמה לה עילת ביטול הקבועה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק הבוררות). כן נטען כי במקרה דנן קמה עילת ביטול גם מכוח סעיף 24(5) לחוק הבוררות הקובע כי ניתן יהיה לבטל פסק בוררות אם הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו. בנוסף, נטען כי במקרה דנן מתקיימת עילת הביטול המנויה בסעיף 24(10) ולפיה קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

9.        במקביל הגיש המשיב בקשה לאישור פסק הבוררות.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

10.      בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן לא הוכח כי מתקיימת העילה המנויה בסעיף 24(7) לחוק הבוררות. נקבע, כי המבקשת לא הוכיחה כי הבורר התעלם ביודעין מהוראות הדין ולכל היותר עלה בידה להראות כי הבורר טעה בפירוש החוזה או הדין. בעניין זה המשיך בית המשפט וקבע כי גם אם יש ממש בטענותיה של המבקשת הרי שטענות אלה הינן בעלות אופי ערעורי שאין בהן כדי להביא לביטול פסק הבוררות. מעבר לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי הוא אינו סבור כי הבורר לא התייחס להוראות הדין ולהוראות סעיף 28(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים).

11.      זהו המקום להעיר, בטרם אמשיך את התייחסותי לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי סעיף 28(א) לחוק החוזים קובע כי צד אשר מנע קיומו של תנאי מתלה בחוזה לא יהיה זכאי להסתמך על אי קיומו. סעיף 28(ג) לחוק החוזים קובע חריג, ולפיו:

"הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, בן חורין לעשותו או לא לעשותו, ולא יחולו אם מנע הצד את קיום התנאי או גרם לקיומו שלא בזדון ושלא ברשלנות".